נקיעה מולדת במפרק הירך
נקיעה מולדת של מיפרק הירך, כלומר יציאת ראש עצם הירך מתוך המכתשית (אצטבולום) הינה תופעה שכיחה ביותר.
שכיחותה נאמדת ב1 לכל 100 לידות.
בכ96% מכלל הילדים, הנקיעה חולפת מעצמה והילדים מפתחים מיפרק ירך תקין לחלוטין.
יוצא, אם כך שקבוצת ילדים אשר יזדקקו לטיפול לצורך החזרת מיפרק הירך למקומו, קטנה יחסית.
לפני שיחרור התינוק ממחלקת היונקים נערכת לו בדיקה גופנית כללית, הכוללת בין השאר בדיקת מיפרק הירך.
נוכחות "קליק" אופייני, הנקרא ע"ש אורטולני, בזמן ביצוע פיסוק הירכיים מצביעה על אפשררות לפריקה של מיפרק הירך.
תינוק הסובל מנקע מולד של מיפרק הירך מתפתח כרגיל.
הסימן הראשון לבעיה יהיה שבהתחילו ללכת יבחינו ההורים בצליעה, פרט לצליעה עד לגיל 30 עד 40 לא יסבול הילד, שהפך לנער ומבוגר, מכל הפרעות.
הנזק של צליעה ממושכת בא לידי ביטוח בעשור השלישי או הרביעי לחיים.
שני אזורים עיקריים נפגעים מצליעה כרונית והם מיפרק הירך הסמוך ועמוד השדרה.
גיל התינוק בעת אבחנת הנקיעה קובע את צורת הטיפול והמשכו.
קיימים אמצעים שמטרתם לשמור על תנוחת הירכיים בפיסוק, ויל ידי כך להחזיק את ראש עצם הירך בתוך המכתשית.
החתלה עפולה או משולשת – מטרתה לשמור על פיסוק קבוע של הירכיים, תוך מתן אפשרות תנועה של כיפוף – יישור במיפרקי הירכיים ובפרקי הברכיים.
אפשר להשתמש בסדין או ברצועות לצורך זה.
מטרת כל הטיפול הינה כאמור, להחזיר את ראש עצם הירך למקומו במכתשית ולהחזיקו שם, עד להתפתחות מיפרק תקין.
לכן, איבחון מוקדם וטיפול מוקדם יאפשרו טיפול פשוט.
איחור באבחנה ובטיפול – משמעותו ניתוח וזאת עלינו למנוע.